<h1>פסקי שכל טוב סימן י'</h1>
<h2>דף טז.</h2>
[חולין ק"א ע"ב] ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה ובחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין. אסורין לבני נח. וישראל אינן מוזהרין אלא על הטהורים. ואם נתלש מן החי קודם שחיטה, אע"פ ששחטה קודם תלישתו [אסור] ואין שחיטה מטהרתו. ושיעורו בכזית ללקות עליו ישראל. ואפילו להאכילו אסור דתניא [פסחים כ"ב ע"ב] רבי נתן אומר מנין שלא יושיט כוס [יין] לנזיר ואבר מן החי לבני נח שנאמר [ויקרא י"ט] ולפני עור לא תתן מכשול. ומנלן דאיתסר לבני נח שנאמר [בראשית ט'] אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. יכול אף שרצים כמו כן. פירוש יהא אסור להאכילו. ת"ל אך חלק. למעוטי שרצים הוא דאתא. אמר רב הונא אמר קרא בנפשו דמו, מי שיש דמו חלוק מבשרו, יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן.
